החלטה בתיק מ"ת 35275-01-13

2.      בכתב האישום נטען כי המשיבים 2 ו-3 עובדים בחברת השמירה צוות 5. המשיב 2 כאיש אבטחה ומשיב 3 כאחראי משמרת. משיב 2 הוצב כשומר בעמדת השמירה המצויה בכניסה ליישוב מעלה מכמש. משיב 3 היה מסיע את המשיב 2 לעמדה ומחזיר אותו משם במסגרת עבודתו. בעמדה מוצב ארון ברזל נעול ובתוכו רובה סער מסוג אם 16, מחסניות וכדורים מתאימים.

3.      לפני 20.11.12 שוחחו המשיבים 1 ו-2 ביניהם. משיב 2 מסר למשיב 1 על כך שיש נשק בארון בעמדה, כי יש מצלמה במקום ולעתים אין שמירה בעמדה והיא ריקה. במועד זה קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר לפיו משיב 1 ואחרים יגנבו את הנשק, ימכרו אותו ויחלקו את השלל ביניהם ועם המשיבים 2 ו-3.

4.      ביום 19.11.12 בשעות הצהרים הגיע משיב 1 ואדם נוסף בשם אנואר אבו זידיה, להלן אנואר, אל סמוך לעמדה. הם שוחחו עם המשיב 2 והוא הראה להם את העמדה והיכן ממוקם הארון עם הנשק.

5.      ביחס למשיב 3 נטען כי נכח בחלק מהמפגשים בין המשיבים 1 ו-2 ושמע את שיחותיהם אודות הקשר. נטעם כי משיב 3 אימץ בהתנהגותו ובשתיקתו את הקשר של המשיבים 1 ו-2 והצטרף אליו. בנוסף, לאחר שנודע למשיב 3 אודות הקשר, הוא נהג לתת את מכשיר הטלפון שלו למשיב 2 כדי שינהל שיחות עם משיב 1 ועם אנואר. בהמשך, תיאם המשיב 1 עם אנואר ואדם נוסף בשם מוחמד מטיר, להלן מוחמד, כי שניהם יבצעו אתו את גניבת הנשק. השניים הצטרפו לקשר לבצע את גניבת הנשק ומכירתו.

6.      ביום 19.11.12 בשעות הערב פגשו המשיב 1, אנואר ומוחמד את המשיבים 2 ו-3. המשיבים 1 ו-2 שוחחו ביניהם וסיכמו כי יגנבו את הנשק שבעמדה למחרת. המשיב 2 מסר למשיב 1 את סידורי האבטחה במקום ודרש כי הוא והמשיב 3 יקבלו חצי מהסכום שיתקבל ממכירת הנשק. מיד לאחר מכן נסעו המשיב 1, אנואר ומוחמד למעלה מכמש ובחנו את העמדה והאבטחה סביבה ועזבו את המקום.

7.      למחרת ביום 20.11.12 סמוך לשעה 23.30 נפגשו המשיב 1, אנואר ומוחמד עם המשיבים 2 ו-3. המשיב 1 הודיע למשיבים 2 ו-3 כי יבצעו את הגניבה באותו היום. לאחר מכן אספו משיב 1, אנואר ומוחמד אדם נוסף בשם איאד חדר, להלן איאד, במטרה שיצטרף אליהם לביצוע הגניבה. בתמורה התחייב המשיב 1 לשלם לאיאד 4,000 ש"ח. בשעה 01.30 לערך הגיעו משיב 1, אנואר, מוחמד ואיאד ברכבו של מוחמד לשער היישוב מעלה מכמש. המשיב 1 עבר לכסא הנהג ואנואר, מוחמד ואיאד ירדו מהרכב כשבידם כלי פריצה, לרבות לום ברזל. הם ניגשו לעמדה. המשיב 1 נשאר ברכב וצפה לעבר העמדה. שלושת האחרים ניגשו לעמדה, פרצו את הדלת באמצעות הלום. אנואר ומוחמד נכנסו לעמדה ואיאד נותר מחוץ לעמדה. השניים פרצו את הארון ולקחו מתוכו את הנשק. שלושתם חזרו אל הרכב ויחד עם המשיב 1 נמלטו מהמקום תוך שהם משליכים בדרך את המחסניות הריקות ומשאירים בידם מחסנית אחת עם כדורים.

8.      מוחמד החזיק את הנשק בביתו ולמחרת מכר אותו לתושב קלנדיה תמורת 33,000 ש"ח. לאחר מכן מוחמד קיבל מהתמורה 6,300 ש"ח, איאד 4,000 ש"ח, אנואר והמשיב 1 6,300 ש"ח כל אחד. לאחר זאת פגשו המשיב 1, אנואר ומוחמד במשיבים 2 ו-3 ומסרו להם כ-10,000 ש"ח שהוא חלקם בתמורה ממכירת הנשק. המשיב 2 הותיר את הכסף בידי המשיב 3 ועבור זמן קצר העביר 3 למשיב 2 סך של 4,500 ש"ח.

9.      בדיון שהתקיים חלק המשיב 3 על קיומן של ראיות לכאורה בכל המיוחס לו בכתב האישום. לעומתו המשיב 1 סבר כי קיימות ראיות לכאורה לשלב זה ושמר לעצמו את הזכות לטעון לעוצמת הראיות בשלב בו תישקל חלופת מעצר. לגבי משיב 1 ניתנה החלטה כי ייערך תסקיר מעצר.

10.  הדיון בעניינו של המשיב 2 נדחה למועד אחר.

11.  לפיכך החלטה זו תתייחס אך ורק בכל הנוגע לשאלת קיומן של ראיות לכאורה ביחס למשיב 3.

12.  הראיות לכאורה כפי שנטען על ידי המבקשת וכפי שעולה מחומר הראיות שהוצג לפניי מתבסס בעיקר על הודעות שמסרו המשיבים 1 ו-2 ועיון מדוקדק בהן מעלה כי הן בהחלט מפלילות את המשיב 3 וקושרות אותו לביצוע העבירות. בנוסף לכך הוצגו עימותים שנערכו בין המשיב 1 למשיב 3 ובין המשיב 2 למשיב 3 וגם הם קושרים את המשיב 3 לביצוע העבירות וקבלת חלקו בתמורה.

13.  בנוסף קיימות הודעות מפלילות של אנואר שקושר את המשיב 3 לביצוע העבירות וכן של מוחמד שגם הוא קושר את המשיב 3 לביצוע העבירות.

14.  המשיב 1 מסר מספר הודעות שתחילתן הייתה הכחשה לחשדות שהוטחו בו אולם בסופו של דבר מסר גרסה מפלילה. בהודעתו מיום 12.1.13 משעה 16.30 מספר המשיב 1 על גניבת הנשק. הוא מספר על כך שנהג ברכב ועל ההתפרצות וכי קיבל חלק מהתמורה. עוד הוא מספר כי אנואר מסר למשיבים 2 ו-3 סך של 10,000 ש"ח שמהווה חלק מהתמורה עבור הנשק. בהמשך ההודעה הוא מספר כיצד המשיב 2 הראה להם היכן נמצא הנשק. באשר למשיב 3 הוא מוסר כי ידע על התכנון לגנוב את הנשק מאחר ומשיב 2 דיבר על כך בנוכחות המשיב 3. המשיב 1 מדגיש בהודעה כי הכסף נמסר למשיב 2 והוא אינו יודע אם הוא מסר למשיב 3 חלק מהכסף. בהמשך ההודעה (שורות 82 ואילך) מדגיש המשיב 1 כי המשיב 3 היה יחד עם המשיב 2 כאשר מסרו את הכסף וכי המשיב 3 ראה שהמשיב 2 מקבל את הכסף. המשיב 2 ו-3 היו יחד בג'יפ הסיור.

15.  המשיב 2 מסר גם הוא מספר הודעות. בהודעתו מיום 13.1.13 בשעה 14.04 מתייחס המשיב 2 לחלקו של המשיב 3. בשורות 16 ואילך הוא מתאר את מעמד מסירת הכסף כך שהוא והמשיב 3 ישבו יחד ברכב, קיבלו את הכסף בתמורה לשתיקתם. בהמשך הוא מספר כי השאיר את כל הסכום אצל המשיב 3 שנתן לו לאחר מכן סך של 4,500 ש"ח. בהמשך ההודעה מדגיש המשיב 2 כי הכסף שולם להם בעבור שתיקתם.

16.  המשיב 3 נחקר מספר פעמים והכחיש כל קשר לגניבת הנשק או כי יש לו חלק בדבר.

17.  כאמור לעיל, נערכו עימותים בין המשיבים כפי שפורט לעיל. בדו"ח עימות מיום 14.1.13 שנעשה בין המשיב 2 למשיב 3  אומר משיב 2 בפני המשיב 3 כי הוא והמשיב 3 קיבלו יחדיו את הכסף מהמשיב 1, הוא השאיר את הכסף ברכב ולאחר מכן המשיב 3 נתן לו סכום של 4,500 ש"ח. תגובתו של המשיב 3 הייתה כי אינו מעורב והוא אינו יודע דבר על גניבת הנשק או קבלת תמורה עבורו. המשיב 3 הוסיף כי אינו יודע אם המשיב 2 לקח לבדו את כל הכסף. יחד עם זאת בסוף דו"ח העימות המשיב 3 אינו מכחיש כי היה ברכב עם המשיב 2 וכי אכן התקבל סכום כסף. המשיב 3 טוען כי אינו יודע עבור מה התקבל הכסף, הוא לא ספר באיזה סכום מדובר והוא נתן את כל הסכום למשיב 2. בהמשך נשאל המשיב 3 מדוע בהודעתו הכחיש שהיה מעמד שכזה ותשובתו הייתה כי נכון שהכחיש זאת מאחר והדבר אינו קשור אליו. בהמשך העימות נשאל המשיב 2 אם הוא לקח את כל הסכום. תשובתו הייתה שהוא לקח 4,500 ש"ח בלבד ואינו זוכר יותר כלום כי הוא מבולבל. בהמשך הוסיף כי יתר המעורבים בפרשה סחטו אותם, הוא מסר את כל הנוגע אליו, הוא מתחרט וכי התיק הזה תפור, הוא מוכן לשאת בעונש, אבל לא לבדו.

18.  כאמור לעיל גם אנואר ומוחמד מסבכים בהודעותיהם את המשיב 3 וקושרים אותו לפרשה. לטעמי, לשלב בו אנו נמצאים, די בהודעות שפורטו לעיל ובעימותים כדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב 3 בכתב האישום.